מה הבעיה בשער?
הבעיה היא לא בשער, אתה לא רואה שאני קפואה?
זה נראה דווקא כאילו עולים ממך אדים של חום, למה שלא נעבור בשער?
אתה באמת רוצה להכנס לשם?
היית שם פעם?
….. הייתי.
אם איך שאת מציגה את זה פתאום גם לי לא בא להכנס.
אני לא בטוחה, יכול להיות ששמתי על זה כל כך הרבה שכבות של דמיון עד שכבר אי אפשר לראות את הצבע האמיתי, של פשוט שם.
אז, נכנס?
אני רק אלך לשירותים קודם.
שחררת?
זה לא יפה..
לשחרר?
(הבעת פנים נוקשה)
את יודעת, הסינים אומרים שהמים שלנו מחזיקים הרבה זכרונות, גם כאלה שהמצאנו לעצמנו, בשביל לראות מחדש כל מקום איך שהוא, אנחנו יכולים לשחרר קצת מים..
ובכלל, שתן יכול לספר לנו הרבה על מה קורה אתנו, אפילו היפוקרטס, אבי הרפואה המערבית היה מאבחן את מצב הגוף והנפש לפי איכות השתן.
טוב, אני מעדיפה להכנס מאשר לדבר על פיפי.
יאללה, כנסי.
חשוך כאן, ולח.
תדליקי את הנר, החושך זו רק אשליה.. ואת הלחות, אותה נשתן.
לפעמים אנחנו לא מסתכלים פנימה כל כך הרבה זמן, עד שנהיה עמוק בפנים קר ולח, אז זו כבר הופכת להיות משימת פריצה רצינית להכנס.
פתאום יש צבע.
ככה זה, גם 30 מטר מתחת לפני המים כל האלמוגים הופכים להיות חיוורים, הצבע האדום מתבטל לגמרי, אבל כשמדליקים אור מגלים את האשליה.
חוץ מזה הבאתי לנו מעט יין לחמם, להניע את הלב ולדמות את שכרון המעמקים.
אתה בטוח שזה בטוח, איפה התעודה שלך?
היא ממש כאן בין כל הספרים, אבל עזבי את זה עכשיו תחזרי פנימה.
ואיך המחט על האמה אמורה להחזיר אותי פנימה?
היא לא, היא בשביל השער.. הגוף שלנו הוא מלא שערים, אל התודעה, אל הנפש, חלולים חלולים, נקבים נקבים.. השערים האלה צריכים להפתח ולהסגר בחופשיות כך שרוחנו יכולה לזוז חופשיה, להכנס ולחוות כשצריך ולצאת ולהגיב כשצריך. לפעמים אנחנו נועלים את השער ונתקעים בחוץ או בפנים. המחט יוצרת תנועה, כמו שמן לציר.
אז אני תמיד צריכה להסתובב כמו קיפוד עכשיו?
לא, זה לוקח קצת זמן, משתנה בין אדם לאדם, אבל בזמן הטיפול, הרוח מתחילה לזוז בחופשיות, כשהתנועה זורמת השערים נשארים חזקים וגמישים, הרוח מתחזקת ומבריאה. אז, את כבר תשמני לעצמך את השערים.
אני יעשה לעצמי דיקור, השתגעת?!
המחט היא סוג של תרוץ.. את תעצרי ותסתכלי פנימה שצריך, תראי כמה את יפה וחזקה, תפרגני לעצמך, תמצאי מה טוב בך ולא מה דפוק.. אה, וברור, תנשמי עמוק וארוך.
לנשום?
על זה נדבר כבר בבפעם הבאה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה